פס"ד בעתירה להחזרת רשיון נשק שנשלל

לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית וכן בחומר המודיעיני שהוגש על-ידי המשיבים ואשר עומד בבסיס ההחלטה לשלול רישיון העותר להחזיק בכלי ירייה, ולאור המוסכם בדבר מתן פסק-דין בהסתמך על אותו חומר מודיעיני, אני מורה כמפורט:

ראשית ייאמר, כי אופן פעולת ועדת הערר אשר טרחה ליתן החלטתה רק בחלוף למעלה מארבעה חודשים מעת הגיש העותר את עררו, אינו ראוי ואינו עומד בדרישות החוק, כפי הקבוע בסעיף 12(ג1)(3) לחוק כלי הירייה, ה'תש"ט-1949, הקוצב 45 ימים לצורך כך.

למועדים הקבועים בחוק משמעות ונפקות רבה , מעבר לעובדה שאי קיום הוראות החוק מהווה מכשלה של ממש לגוף המחלוקת נשוא פעולת הרשות אשר שללה לעותר את רישיון כלי הירייה, מונעת תשובה נדרשת במועד, מיצוי זכויות העותר ככאלה  כדי פניה לבית המשפט באין תשובה.

לצערי אנו נדרשים לא פעם לאי מתן תשובות במועד, הגיעה העת לשינוי  ומניעת הישנות בעתיד של התנהלות לא ראויה זו , מעבר לעובדה הפשוטה שמדובר באי קיום מצוות המחוקק.

(לאמור כמובן משנה תוקף כאשר מדובר בכלי ירייה, האינטרס הציבורי ברור)

מכאן, ב"כ המשיבים והגורמים הקובעים אצל המשיבים יתנו דעתם לכך, כדי מניעת נקיטת הליכים-מעבר לפסיקת הוצאות ככאלה.

לגוף העתירה, לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני וכמוסכם הרי לאור מהות החומר שנפרש בפני ותוכנו, הרי היה ובתום 6 חודשים מהיום, לא יתווסף חומר מודיעיני מהותי כדי חקירת העותר והגשת כתב אשום נגדו-  החלטת המשיבים בדבר ביטול רישיונו של העותר תהא בטלה וכלי הירייה (רובה צייד)יושב לידיו.

אני מחייב המשיבים בהוצאות העותר כדי סך 5,000 ש"ח  (כולל) התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: